בס”ד
“את עם צירים ממושכים וירדו לך המים, או שיוצאים עכשיו לבית החולים או שאני מזמין אמבולנס, בבית את לא נשארת” המשפט שעידן אמר לי בבוקר הלידה הראשונה שלי, תוך כדי שאני לומדת את הגוף שלי, מקשיבה לו, אחרי שעות ארוכות לתוך הלילה שמלוות בצירים, בשקט שלי, אני מאפשרת להורמונים לטשטש את הזמן והמרחב ולהתמסר לכאב ולהתקדם לצידו. הגענו בפתיחה 10 לחדר הלידה, מיילדת בשם טובה עם ותק של 30 שנה הסתכלה עלי ואז פנתה לעידן ושאלה בשקט בצד: “מה היא עושה? מה זה? היפנוזה? מדיטציה?” ואני, הייתי בשלי.
שיטת ההיפנוברת’ינג שאותה הכרתי ולמדתי עם בן זוגי לפני הלידה הראשונה אפשרה לשנינו להבין וליישם מספר עקרונות שאשתף כאן. הם בהחלט הביאו אותנו ל-3 חוויות לידה רגועות, בריאות ומספקות, גם כאשר התערבויות עלו על הפרק ובחלקן התממשו.
מה כדאי לעשות בלידה לפי עקרונות ההיפנובת’ינג?
לזוז הצידה ולאפשר לגוף לעשות את מה שהוא יודע לעשות – בדיוק כפי שהוא יודע לבצע אלפי פעולות שמתרחשות מדי דקה בגופנו בלי שנאשר או נחווה דעה, בדיוק כמו שהוא יודע להזרים דם בעורקים, לעכל אוכל, לפנות פסולת, להפריש הורמונים ועוד הרבה. ומה עם הלידה? הוא לא יודע איך להתניע אותה? לקדם? לאפשר לה לקרות? כמובן שהוא יודע וגם יכול (מלבד מצבים בריאותיים מיוחדים). אז איך בעצם אני זזה הצידה? איך אני יכולה לומר לנשים שחיות בעולם המערבי המודרני לקחת צעד אחורה ולשחרר שליטה ולהתמסר לאי וודאות שהלידה מביאה איתה? זה נשמע טוב על הנייר “לסמוך על הגוף” אבל בפועל, איך אני מביאה את אותן נשים שנושאות איתן מטענים רגשיים מורכבים באמת להאמין שהגוף שלהן מסוגל ויודע?
נתחיל מהעובדה שלידה היא קודם כל ולפני הכל אירוע רגשי. כמו בחיים עצמם, כך בלידה שהיא כידוע אירוע קיצון, הפחדים והחששות שצפים יגררו תגובה פיזית אוטומטית כמו כיווץ השרירים, לחץ דם גבוהה, דופק מואץ ועוד. כל אלה יפגעו באופן ישיר בתינוק ובאופן טבעי הלחצים להתערבות מצד הצוות הרפואי לא יאחרו גם הם להגיע. על מנת שנוכל לווסת את החששות והאיומים המטרידים שצפים באופן תדיר ולהפכם לביטחון ורוגע עלינו להבין שאנו בני האדם מונעים ומגיבים מתוך התת מודע שלנו שצרוב בו ידע: חוויות שחווינו עוד מהיותנו עובר ברחם, חלומות שחלמנו, סיפורים וסרטים שספגנו במהלך השנים ואלה צפים מיד כשאנו חשים איום או סכנה. עובדה נוספת וחשובה היא שהמוח שלנו הוא איבר גמיש שניתן לאמן אותו עם רעיונות חדשים וגם לחווט אותו מחדש ע”י יצירת קשרים והתניות שיוכלו לשפר את איכות חיינו. במילים אחרות – יש בנו היכולת ללמד את המוח לשלוח מסר באופן אוטומטי של הרגעה ונשימה לגוף כשאנו במצב של חוסר וודאות במקום האוטומט של לחץ ופאניקה.
חשיבה חדשה כהזדמנות לשינוי
רוב האנשים חיים עם פחדים ודפוסי התנהגות שאינם משרתים אותם ואף מכשילים אותם במשך שנים רבות. גישת ההיפנוברת’ינג באה להציע הזדמנות לשינוי, להחלפת אמונות, דפוסי חשיבה והתנהגות שישרתו את ההורים בלידה. את זה נעשה דרך הכלי החשוב דמיון מודרך ונתרגל אותו כמה שניתן עד ליום הלידה. כאשר אמא תשנה דפוסים היא תתמסר ותרפה, המכונה שנקראת גוף האדם תוכל להפריש הורמונים שיעודדו התקדמות, יאפשרו תחושת מסוגלות, ריחוף, הרחם אז ידחוף את התינוק ביעילות, הגוף ייפתח למקסימום ובקצב הנכון לו, התינוק יסתובב ויירד באגן והלידה לרוב תסתכם בבריאות פיזית ונפשית הן של האמא והן של התינוק.
לוקחים אחריות על הלידה
העיקרון השני הוא שהשיטה שמה לה לדגל היא אחריות. ההנחה היא שההורים הם האחראים על מהלך הלידה ולוקחים חלק גדול בתוצאותיה מהסיבות הבאות:
- כל עוד הכל תקין ולא נדרשת התערבות מסיבה רפואית, יכולים ההורים להחליט כיצד יירצו להתנהל בלידה. גם אם נדרש לקבל החלטה בכל שלב בלידה – היא תהיה בידי ההורים וכמובן בהתיעצות עם הצוות הרפואי (עפ”י חוק זכויות החולה במדינת ישראל).
- הלידה מתרחשת בגופה של האישה ולא בגופו של אף אדם אחר ולכן ההתנהלות של האמא תשפיע על מהלך הלידה.
ידע הוא כוח
העקרון השלישי והחשוב שבלעדיו לא נוכל להתנהל ברוגע ואחריות הוא ידע. ידע חכם ופשוט שטומן בחובו את סוד החיים. מעגל הקסמים הוא פשוט: ידע = כוח = בטחון = רוגע.
ידע הוא משאב שעובר מדור לדור, מאישה לאישה, מזקנת השבט לצעירה היולדת וכאשר האנושות הכניסה את הלידות לחדרי חדרים כך הידע הפך מנחלת הכלל למסתורי ונעלם, לידע שכבר לא מונגש לכל אישה ולמלווים שלה. הידע שאנו לומדים בקורס ומביאים איתנו ללידה הוא בעל חשיבות עליונה, הוא מאפשר לזוג להבין מהן זכויותיו, המלווה שתפקידו מרכזי יודע כיצד לנהל את השיח מול הצוות, כיצד לנהל את הלוגיסטיקה איך לייצר את האווירה הנדרשת עבור היולדת ולאפשר לה לעסוק בדבר אחד והכי חשוב – במלאכת הבריאה.
מאחלת לכולן לידות טובות ובריאות.
דקלה ידיד-וסרמן054-765-9652
מלווה רגשית, דולה ומדריכת הכנה ללידה בשיטת היפנוברת’ינג
