כמה חיכינו שהם יגיעו לעולם וימלאו את ליבנו באהבה הילדים שלנו. היום הם כאן, אנשים קטנים שמתמודדים בעצמם עם אתגרים לא פשוטים. בתור הורים, הדבר שהכי משמח אותנו הוא שהילדים שלנו בריאים, שמחים, מסתדרים. אך לא תמיד המצב הוא כזה ואחרי שהורים רבים פנו אלינו בשאלה איך ניתן לסייע, כתבנו את המאמר הזה שיסכם בתוכו את עיקרי הדברים.
שלווה ונינוחות
השנים הראשונות לחייו של ילד הן משמעותיות ומשפיעות באופן ישיר על אופיו, על אסטרטגיית החיים שיסגל לעצמו, על ציר ההתפתחות שלו. בשנים אלה הילד מתמודד עם שינויים רבים. הוא מתפתח מתינוק חסר אונים, לפעוט שמתחיל לייצר לעצמו עצמאות ואז לילד שבודק את הגבולות. והוא זקוק להם לבניית תחושת הביטחון שלו.
במהלך שלבי ההתפתחות של הילד הוא מתמודד עם שינויים רבים בכל יום. ולכל ילד יש תחומים שבהם הוא מרגיש יותר יציב אל מול האתגר ותחומים אחרים בהם הוא מרגיש פחות יציב. למשל, יש ילדים שעבורם נסיעה ברכב היא אתגר לא פשוט, לאחרים – תהליך הגמילה מהמוצץ או הטיטול מקשה עליהם. יש ילדים שתהליך ההירדמות קשה להם ויש ילדים שנולד להם אח או אחות ופתאום ההסתגלות החדשה מציפה אותם.
ילד שחווה את שלבי המעבר האלה מתוך מקום שליו ונינוח הוא ילד שתחושת המסוגלות שלו גבוהה יותר. ילד שמצליח להרגיע את עצמו מקבל עוצמות רגשיות שילוו אותו לכל החיים. תפקידנו כהורים הוא לסייע להם להגיע לתחושת המסוגלות הזו.
זה טבעי שילד יחווה קשיים בשלבי מעבר לכן טבעי לתמוך בו עם פתרונות מרכיבים טבעיים. הסיבות לרמת רגישות משתנה בין ילדים הן רבות והן מתחלקות למאפיינים מולדים כמו למשל טמפרמנט (מזג) ולגורמים נרכשים כמו למשל התגובות של הסביבה ובעיקר של המטפלים העיקריים של הילד. הגוף תמיד שואף לאיזון וכאשר הוא מופר זה מורגש. לכן , מתוך ההבנה הזו אנחנו יכולים להיות בחמלה כלפי המקום של המצוקה של הילד, סביב זמן השינוי. אך זה לא אומר שאין בידינו איך לסייע.
איך אני יכולה לעזור לילד שלי?
ראשית, תמיד נרצה לתווך לילד את השינוי בסמוך למועד שבו הוא קורה. כמובן שהשיחה צריכה להיות מותאמת לגיל הילד ולרמת ההבנה שלו.
דוגמא לשיחה כזו: “חמוד, עד עכשיו עשית פיפי וקקי בטיטול, אמא ואבא החליטו שהגיע הזמן לעבור לתחתונים, אז ממחר בצהריים אנחנו נתחיל. אנחנו יודעים שכנראה יברח לך כמה פעמים עד שתלמד לעשות באסלה לבד. זה בסדר אנחנו מרשים ואנחנו כאן איתך”.
בנוסף לשיח ריגשי תומך, נוכחות. הנוכחות ההורית היא משמעותית עבור הילד. המשמעות של נוכחות היא להיות עם הילד בלי דרישה ובלי הסחות דעת. פשוט להיות איתו פיזית. להציע חיבוק. להביט לו בעיניים ולהגיד שאתם אוהבים אותו. שיש לכם סבלנות.
אחד הכלים התומכים שאני מאוד אוהבת לשלב בשלבי מעבר כאלה הוא תמציות צמחים. תמצית צמחים עדינה שנותנת לי מענה במקום בו אני לא מצליחה להגיע פיזית. התמצית המתאימה יכולה להשרות שלווה ונינוחות ולמעשה לתמוך בכל שאר הפעולות שהצעתי קודם.
הילד שלי הצליח! איך מעודדים נכון?
הרבה פעמים אנחנו מתבלבלים בין עידוד לשבח וזה מכשיל אותנו ממש. שבח ניתן רק על הצלחות. והמילים בהם משתמשים הן ריקות מתוכן. הן בדרך כלל מתייחסות מהות של הילד ולא להתנהגות שלו. וזה אומר שאם לא אצליח לא אקבל שום מילה ואז זה פוגע בתחושת הערך של הילד. מילות שבח למשל: “אתה מהמם”, “אלוף”, “תותח”. שבח ניתן מלמעלה. מהסמכות. בעוד עידוד – ניתן בגובה העיניים.
עידוד מתייחס לתהליך. לזמן הווה ולזמן עתיד. הוא מחובר למעשה שהילד עשה, הוא מציאותי. והוא לא מותנה רק בהצלחות. עידוד הוא מלווה את הדרך, מותר לטעות ולתקן.
למשל 2 דוגמאות איך להפוך שבח לעידוד:
שבח – הוא לא רוצה לשחק איתך? לא צריך, הוא לא שווה את זה.
עידוד – אתה אומר שהוא לא רוצה לשחק איתך? זה באמת לא נעים. גם לי זה לא נעים כשזה קורה לי.
שבח – וואו את פשוט גאונה!
עידוד – הרעיון שלך מוצא חן בעיניי.
המטרה היא להפחית את הסטרס של הילד מציפיות גבוהות ובלתי אפשריות, להנגיש את היכולת לטעות, לתקן. לשתף שגם אנחנו אנושיים בעצמנו. ברצוננו לגדל ילדים בריאים, שלווים ונינוחים. ילדים בעלי תחושת ערך ומסוגלות והדבר הזה אכן אפשרי.
לסיכום
סביב תקופות של שינוי נרצה לתווך לילד שלנו את השינוי, להציע לו תמיכה שכוללת נוכחות הורית, סבלנות ותמציות צמחים התומכים בתהליך. לאורך הדרך נשתמש בעידוד פרופורציונלי ואמיתי ונגלה חמלה כלפי הילד.
