מי אני?
שמי אסטר חפץ, בת 35, גרושה+ילדה, מתגוררת ברמלה. כבר 11 שנים עובדת עם ילדים על הספקטרום, מלווה אותם ועוזרת להם להשתלב בסביבה. ובנוסף אני דולה. אני מאוד אוהבת לסייע ולתרום ולראות איך אנשים שואבים ממני כוחות, לראות הצלחות של ילדים בזכותי, לראות איך ההורים מתמלאים תקווה עם כל צעד שהילדים שלהם עושים, לראות את הביטחון שהיולדות נותנות בי, פשוט מעניקה!! מעניקה תמיכה חום וביטחון לכל מי שצריך. זה גם מה שאני תמיד מלמדת את הבת שלי, תמיד לתת ותמיד לראות איך היא יכולה לעזור לאחרים.
איך הכל התחיל?
כשילדתי את הבת שלי ישבתי בסלון בשישי בערב וראיתי בחדשות כתבה על פונדקאית. כל כך צרם לי הידיעה הזאת שלא כל אחת יכולה להיכנס להריון…..הייתי ילדה בת 21 שהתחתנה וישר נכנסה להריון ופתאום זה הכה בי, לא כל אחת זוכה בחוויה המופלאה הזאת של להיות אמא, זה גרם לי להגיע להחלטה שאני הולכת להיות אם פונדקאית! להגשים לאישה את החלום המדהים הזה של להפוך להיות אמא. באותו הזמן הייתי נשואה והגרוש שלי סירב בתוקף להחלטה הזאת ולצערי גם באותה תקופה אישה נשואה לא הייתה יכולה להיות אם פונדקאית. אז חיכיתי, לא וויתרתי.
חלפו השנים והבנו שאנחנו לא מעוניינים להישאר נשואים אז התחלנו תהליך גירושין, הבת שלי הייתה בת 4. באותו היום שקיבלתי את הגט הגעתי הביתה התחברתי לפייסבוק וראיתי בצד מודעה של מירב פונדקאות חובקת, אין יותר סימן מזה שזה הזמן להגשים את החלום שלי. באותו הרגע שלחתי לה הודעה וכבר למחרת קבענו להיפגש. הגעתי למשרד ומירב ואורית ערכו לי ריאיון ראשוני להבין אם יש לי את הקריטריונים להיות פונדקאית, לאחר שעברתי את השלב הראשון הגיע הזמן להתחיל את הבדיקות המעמיקות, בדיקות דם כלליות ומקיפות, בדיקת רופא נשים, אבחון פסיכולוגי ורישום פלילי מהמשטרה לבדוק שהכל בסדר ויש אישור להתחיל. התהליך הזה לקח כחודש וחצי, מצריך סבלנות רבה ואמונה שלמה שזה באמת מה שאני רוצה לעשות. וזה מה שרציתי.
לאחר מכן הגעתי למשרד להכיר את הזוג המיועד, נפגשנו ולאחר ששנינו הסכמנו שיש כימיה חתמנו על חוזה ביננו שמאשר את תחילת התהליך. לאחר החוזה שלנו נקבעה לנו פגישה עם משרד הבריאות בתל אביב, שם נפגשים עם וועדה בכירה שמאשרת לי להיות אם פונדקאית, הם בודקים שאני נמצאת שם מהסיבות הנכונות, שאני רוצה להיות אם פונדקאית, שאף אחד לא מכריח אותי לעשות משהו בניגוד לרצוני ושאין שום קשר משפחתי עם הזוג המיוחד.
כל כך חשוב, שתבינו שתהליך הפונדקאות בארץ עובר כל כך הרבה אישורים בכדי לוודא תהליכים תקינים וטובים, הרגשתי בטוחה והרגשתי שיש מי שדואג לי לאורך כל התהליך. למרות שזה תהליך ארוך זה תהליך בטוח לכל הצדדים, גם לי בתור הפונדקאית וגם להורים בתור הזוג שהולך להפקיד בבטני את היקר להם מכל.
לאחר חתימה על כל החוזים וקבלת אישור מכל הגורמים התחלנו בתהליך הרפואי. אז הלכנו לרופא בכיר מאוד בתל אביב והתחלנו בפרוטוקול, הפרוטוקול שלו לא כל כך הצליח ולאחר כשלושה חודשים שהרגשתי שהוא לא מבין אותי ולא היה לי נעים להגיע אליו ביקשתי מהאמא שתחליף רופא. האמון שהיא נתנה בי היה כל כך חזק שמיד היא החליפה רופא ולאחר כחודש כבר הייתה החזרה ראשונה, היא לא צלחה לצערנו אבל לא ויתרנו ולאחר חודש נוסף עשינו החזרה נוספת שהתקבלה באהבה והתחלנו את ההיריון.
איך הסברת את התהליך לבת שלך?
מתחילת ההיריון הייתי בשקיפות מלאה מול הבת שלי ומול כל הסביבה שלי, כולם ידעו שאני אם פונדקאית וגם הבת שלי שכבר הייתה בכיתה א’ ידעה להסביר ולספר לכולן שלאמא של התינוקת יש פצע בבטן ואני שומרת לה על התינוקת בבטן שלי עד שהיא תהיה מספיק גדולה כדי לצאת לאוויר העולם. כל כך התגאיתי בה שהיא ידעה להסביר את המצב בצורה כל כך בוגרת. כך חלפו להן חודשי ההיריון, חודשים שהאמא בקשר איתי וכל כך מתרגשת וכל כך רוצה לדעת הכל, ואני שכל כך הבנתי אותה ושיתפתי אותה בכל, בבחילות, בהקאות, בתזוזות הראשונות של התינוקת בתוכי, בבעיטה הראשונה, צילמתי לה הכל ואפילו השמעתי לתינוקות הקלטות של האמא.
כמובן שהאמא הייתה בכל בדיקה ובכל ביקורת והייתה שקיפות מלאה. מסביב אנשים, חלק עם תגובות הולמות וחלק שהרימו גבה, אז לא, אני ממש לא מוסרת את התינוקת שלי, זאת התינוקת שלהם, עם הדי.אן.איי שלהם, אני בסך הכל לקחתי החלטה להיות הכלי שיעזור לנשמה הזאת להגיע לעולם, מתחילת ההיריון אני ידעתי שזאת התינוקת שלהם, ואני דואגת לה, שומרת עליה, מעניקה לה כל מה שהיא זקוקה לו כדי להתפתח התפתחות תקינה ובריאה, ואפילו דואגת יותר ממה שדאגתי בהריון הפרטי שלי, כל כך היה חשוב לי שהכל יעבור תקין, הייתי בודקת תנועות עובר 3 פעמים ביום, שתיתי את כל הוויטמינים שהיה צריך והאמא דאגה לי גם לתרופות נגד בחילות שלא עזבו אותי כל ההיריון, דאגה אמיתית ומטרה אחת משותפת.
והנה חלפו להם 38 שבועות והבנתי שהגיע הרגע, התקשרתי לאמא ויצאנו לבית החולים אסף הרופא ביחד, היא במקביל התקשרה גם לאחראית מהמשרד של הפונדקאות כי חשוב שגם היא תהיה נוכחת בתהליך. הגענו וכאשר המיילדת הבינה שזה תהליך פונדקאות היא הייתה כל כך מכילה. כל כך עטפה אותי ולא עזבה אותי לרגע, היה חשוב לה שאני אעבור את התהליך הזה על הצד הטוב ביותר, היא דאגה לי ועקבה אחרי כל התפתחות ואכן אחרי שעתיים הילדה המתוקה הזאת הגיחה לעולם ישר לזרועות אימה והדמעות שזלגו שם מאושר לא פסקו. רגע פשוט מושלם, ברגע הזה הבנתי למה כל כך רציתי לעשות את הדבר הזה. האושר הזה של האמא שתפסה את הבת שלה בזרועותיה ואמרה: אני לא מאמינה שיש לי בת- שווה הכל!!!
מה קורה אחרי הלידה?
לאחר הלידה חתמתי על טופס שאני מעבירה את הילדה לידי הוריה, כי אני אומנם ילדתי את הילדה אבל היא שייכת להוריה אז מבחינת הבית חולים כל פונדקאית חותמת על מסמך שמשחרר אותה מהתינוק ולאחר מכן האמא מתאשפזת עם התינוק במחלקת יולדות ואני בתור פונדקאית מתאשפזת במחלקת נשים להמשך מעקב לאחר הלידה. לאחר הלידה אבא שלי הביא את הבת שלי והיא הייתה איתי מהרגע שעברתי לחדר התאוששות ועד הרגע שהשתחררתי, כן היא גם ישנה איתי. במחלקת נשים קיבלתי חדר לבד עם מיטה אחת ושירותים ומקלחת צמודים אז יכולתי להרשות לעצמי לישון שם עם הבת שלי.
הצוות מאוד הכיל והבין ואפשר את המהלך הזה שאין ספק שזה סייע לי המון להתמודד עם ההורמונים של אחרי הלידה. כבר בחדר לידה שתיתי כדורים לייבוש החלב, את הכדורים דאגנו לקנות לפני הלידה, האמא ביקשה מרשם מהרופא המטפל, היא קנתה את הכדורים והבאנו אותם בתיק של החדר לידה, חשוב לשתות אותם ישר לאחר הלידה כדי שהם ישפיעו כמה שיותר טוב.
באותו היום של הלידה במבצע “צוק איתן” הצבא שלנו נכנס לעזה רגלית והיו אזעקות בראשון לציון ועם כל ההורמונים של הלידה התחיל לחלחל בי עצב, מזל שהבת שלי ישנה לצידי חיבקה אותי וככה נרדמנו עד הבוקר. יום למחרת הלכנו לבקר את התינוקת ואת אמא שלה במחלקה והבת שלי החזיקה את התינוקת וגם אני החזקתי אותה וישבנו עם האמא והייתה אווירה הכי מושלמת בעולם, לראות את האמא מחזיקה את הבת שלה בזרועותיה והיא כל כך מאושרת. באותו הרגע ידעתי שעשיתי את הדבר הכי נכון שיש!!!
החיים שאחרי
לאחר ההליך הזה המשכתי בחיים, נפגשנו עם האמא והילדה מספר רב של פעמים, ראיתי את האושר שהכנסתי לחייהם והרגשתי שאני עדיין לא שלמה עם עצמי, במשך שנתיים שלמות ניסיתי לבדוק עם עצמי מה עוד חסר לי בחיים וזה הכה בי- עוד פונדקאות. אני צריכה לעזור להביא עוד נשמה לעולם הזה, ואז דיברתי עם האמא ושאלתי אותה אם היא חושבת על עוד ילד כי אני רוצה לעשות עוד הליך וכשהיא אמרה לי שהיא לא רוצה עוד (יש לה עוד ילד יותר גדול גם מפונדקאית) ונתנה לי את ברכתה פניתי שוב למשרד והתחלנו שוב הליך מושלם.
אותם בדיקות ואותן פגישות רק שהפעם מכיוון שכבר הכרתי הכל, אז הכל זרם הרבה יותר מהר וגם ההחזרה הראשונה ישר הצליחה. אומנם הוחזרו שני עוברים ורק אחד שרד אבל הצלחנו בפעם הראשונה, שמחה גדולה ואושר ענקי. גם הפעם הכלתי את האמא ושיתפתי אותה בהכל. וגם הפעם כל הסביבה שלי הייתה מודעת לתהליך והבת המדהימה שלי שהפעם הייתה כבר יותר גדולה והשוויצה שוב שאמא עושה מצווה והיא שומרת על התינוק עד שהוא יהיה מוכן לצאת לעולם לאמא שלו.
בחודש האחרון כל שבת הם השכירו חדר במלון שדה באסף הרופא כי הם שומרים שבת ולא רצו לפספס את הלידה והחמוד המתוק שלהם הגיח לעולם בול בשבוע 40, ביום ראשון בלידה מתוקה ומושלמת, מיותר לציין שגם הפעם ילדתי באסף הרופא ושוב הצוות כל כך הכיל וכל כך דאג לי ואפשר לכל הנפשות הפועלות להיות בחדר, כל כך עזר לי ההכלה של הצוות, שהם ידעו שזאת פונדקאות וכל כך דאגו שלא יקרה לי כלום אפילו ברמה של קרע, אין ספק שאני חייבת להם המון.
ושוב שתיתי את הכדורים לייבוש החלב כבר בחדר הלידה, חתמתי על הטופס שאני מוותרת “כביכול” על התינוק- שוב, התינוק לא שלי אבל בשביל הפרוטוקול של בית החולים, ועברתי למחלקת נשים בזמן שהאמא התאשפזה עם התינוק במחלקת יולדות, שוב קיבלתי חדר פרטי עם מקלחת ושירותים צמודים והצוות המדהים שוב אפשר לי לישון עם הבת שלי ושוב, זה כל כך סייע לי. למחרת בבוקר השתחררנו ושוב לא ויתרנו על ביקור אצל האמא שגם היא הכילה ונתנה גם לי וגם לבת שלי להחזיק את התינוק ולראות את האמא עם הילד הבכור שלה ועם העיניים המבריקות מאושר. באותו הרגע התמלאתי גאווה ואושר שאי אפשר לתאר.
סיכום
זהו, הגעתי למיצוי המלא שלי. עזרתי להביא לעולם הזה שתי נשמות טהורות וזכות שיזכו לחיים כל כך מאושרים עם ההורים שלהם שחיכו להם כל כך הרבה שנים ועשו כל כך הרבה כדי להביא אותם. אני מאושרת שהייתה לי את הזכות הזאת ויותר מזה אני מאושרת שזכיתי במשרד פונדקאות ששמר על כל הזכויות שלי ודאג לי מכל הבחינות, אני מאושרת שזכיתי בשני זוגות מדהימים שראיתי מהעיניים שלהם כמה הם כמהים לילדים האלה, מאושרת שנכנסתי לחדר לידה בריאה ושלמה ויצאתי בריאה ושלמה והאימהות זכו לצאת בידיים מלאות.
מיילדות יקרות, כאשר נכנסת אליכן לחדר לידה פונדקאית תכילו אותה ותדאגו לה כמה שאתן רק יכולות. האישה המדהימה הזאת שעומדת מולכן עושה את הדבר הכי גדול שיש, היא מפקידה את גופה וחייה בידיכן בכדי להקים משפחה. אחיות במחלקה, כאשר מתאשפזת אצלכן אישה פונדקאית תכילו אותה ותהיו הכי נחמדות שיש, אמנם הילד לא אצלן אבל ההורמונים קיימים ועוד איך, דאגה וחיוך מכן בהחלט יכול להפוך הכל לטובה.
פונדקאית יקרה, אם את קוראת את זה תדעי שאני כאן בשבילך לכל שאלה, עצה או סתם מילה טובה ואם תרצי גם דולה שיש לה ניסיון בפונדקאות אשמח מאוד לקחת חלק בחוויה המדהימה הזאת.
תמיד כאן
אסטר חפץ
אמא, פונדקאית, דולה
0549797034